יוחנן בן יעקב
יוחנן בן-יעקב נולד בשנת 1913 בברלין, גרמניה. בגיל 11 הצטרף ל"וונדרספוגל", תנועת נוער יהודית-סוציאליסטית. בהשפעת נופי הטבע בהם צפה במהלך טיולים עם התנועה, החל יוחנן בן-יעקב לצייר את תמונותיו הראשונות. השפעה נוספת הייתה אוסף האמנות והציורים בביתו. השילוב בין השפעות הטבע והפיסול עורר את דמיונו של הצעיר שחיפש מעורבות וחדשנות במהלך חייו ובאמנות.
אבא אמא וילד במסגרת סגולה
שנה 1956
צבעי מים,
מידות 57.5x79.5,
האידיאל של יוחנן היה להיות חקלאי ועם קבוצת צעירים הקים קומונה חקלאית יהודית בגרמניה. אבל ב-1933 החליטו לנסוע לארץ ישראל שם הקימה הקבוצה את קיבוץ הזורע.
יוחנן בן-יעקב הגיע לישראל עם גל העולים הגדול מגרמניה ב-1933, ומאז הוא התגורר בקיבוץ הזורע. באותה השנה של הקמת הקיבוץ, 1936, משימת עבודתו הייתה חפירת תעלות הגנה בקיבוץ משמר-העמק, ובמשך שנים רבות עבד בשמירה על שדות קיבוץ הזורע – מה שמסביר את זיקתו הרומנטית לטבע ולנוף, לניגודים עזים של אור וצל, צורות וצבעים. בעבודתו למד יוחנן להעריך את שכניו הערבים, לטוב ולרע.
בשנת 1945 החל בן-יעקב את לימודיו בבצלאל. מוריו היו מרדכי ארדון ותיאודור אשהיים. הוא הציג בתערוכות רבות קבוצתיות ויחיד, ותמיד זכה לשבחים ולהצלחה:
ב-1950 זכה בפרס סם דובינר.
בשנת 1951 זכה בפרס דיזנגוף.
בשנת 1969 זכה בפרס הפיסול שהעניק עיריית מינכן, גרמניה, בשיתוף עם הקהילה היהודית במינכן. ניתן למצוא את עבודתו של יוחנן באוספים של מוסדות ציבור ואנשים פרטיים ברחבי ישראל, באירופה ובארה"ב.
יוחנן בן-יעקב המשיך ליצור יצירות אמנות במסירות מלאה עד סוף ימיו.
בשנת 2003 נפטר בקיבוצו הזורע, חודשים ספורים לפני יום הולדתו ה-90.
פלמחניק רישום אקוורל,
בן-יעקב שר טט, אייר, צייר ופיסל: יצר בובות, תפאורה ועיטורים אדריכליים. כל זאת באמצעות שילוב מוחלט של חייו הפרטיים עם הקשרים הקושרים אותו לעבודתו בקיבוץ – שדרשו חשיפה ומחויבות חברתית ציבורית. מאידך, האמן בו נדרש להתלבטות, בידוד לצורך ריכוז כל משאביו ביצירתו.
ימין
לארי צבעי אקוורל, מידות 15x21, שנה 1952
שמאל
כוכבה צבעי אקוורל, מידות 21x15, שנה 1952
הציורים הראשונים שלו נוצרו בשנת 1933 עם הגעתו לפלשתינה, (אין איזכורים לעבודות קודמות לשנה זו). בין אלה ניתן למצוא צבעי מים של נופים ושל הקיבוץ.
שקיעה צבעי אקוורל, מידות 84x64, שנה 1936
בין כל הטכניקות שלו בו לטת נטיית האמן ליצור בתבליט ובפיסול, שבהם מצא את הביטוי האותנטי ביותר שלו; וגם כאן העדפה הייתה לחומר מאוד מיוחד: עץ. בולט במיוחד הבסיס המיסטי בחוויה הסביבתית, אותה הוא ממיר לחוויה פלסטית:
"ניסיתי לעבוד עם חומרים אחרים, עם ברזל, פלדה, אבן, שיש, טיח ואפילו חומרים פלסטיים. התמודדתי עם החומרים האלה אבל נשארתי נאמן לעץ בלבד. אני אוהב עץ. אני איש האדמה, אוהב את האדמה ואת הצמחים, והעץ צומח ממנה, אני מרגיש אותו באצבעות, חש את הנשימה שלו, הוא זה שמאתגר אותי, ואיתו אני נאבק".
גומבו-דאודו
עץ, מידות 30x21x7
שנות ה-70
חורץ הלשון
עץ טבעי, מידות 50x20x20
שנות ה-70
אך גם באהבתו הגדולה לעץ מתרחשים שינויים ותהפוכות באופן יחסו אליו ויחסו אליו.
עץ סימל את דמות האדם בתרבות ישראל ושל כל אומות העולם, כפי שכתוב בספר תהילים:
"...והאדם עץ השדה הנטוע במים..."
יוחנן נאבק בעץ לאורך כל חייו והתגבר עליו: כאילו רצה להקנות לו חיים חדשים, ולהצמיח ממנו את הפרי האמנותי המופלא.
יצירותיו של בן-יעקב בולטות במידותיהן הגדולות והפלסטיות, ובעיקר בכוח הביטוי שלהן – יצירות תלת מימדיות, תבליטים ופסלים, עשויות עץ, ומצד שני, מפתיע לראות את הרגישות שבה האמן מסוגל לעבור מפסל של תפיסה מונומנטליסטית וגדולה למימדים לפרטים מיניאטוריים, לו הקדיש שעות רבות של אהבה.
בין החומרים בהם משתמש האמן למכלולים, ניתן למצוא כמעט כל דבר שניתן אשר אפשר לדמיין. בן-יעקב מקיים את המוטו של פיקאסו, שאמר שהוא אף פעם לא צריך לחפש כלום - הוא מוצא. אכן, הכל קיים - בן-יעקב רק מוצא. הוא מוצא חלקים של קלשון או מגרפה, משוט, פרסה, מחרוזת פלסטיק כחולה, טבעות פרספקס, לוחות זכוכית שקופים וחרוזים - וגם חלקים מהפסנתר המופלא הזה שהגיע כל כך במזל לבית המלאכה שלו ושימש לו השראה. כל כך הרבה יצירות. ישנם גם כלי נגינה נוספים שהתפרקו, שחלקיהם נוצלו להרכבת מערכות חדשות - כינורות, חלילים וחלקי בסון.
מנדולינה עץ צבוע, מידות 67x40x8 שנות ה- 80
האקדמיה למוסיקה בתל אביב ערכה תערוכה מיוחדת ליוחנן בן יעקב – כלי נגינה לא פונקציונליים, פנטסטיים ופיוטיים, אשר מעצם היותם מטאפורות למרכיבי החיים השונים, על פרטיהם הזעירים ועוצמתם העצומה. רוב היצירות הללו הן סוג של תבליטים התלויים על הקיר. חלקן עשויות ברובן משאריות עץ קטנות בצורות שונות – שאריות פסולת ממפעל הרהיטים של קיבוץ הזורע אליה מתווספים רכיבים נוספים.
פסלי עץ אחרים של בן-יעקב מצויים בשורה של תכנים שונים, אך תמיד עוסקים בבעיות האדם וגורלו, פגמי החברה בה הוא חי, או גורלות אישיים, המשפיעים על כל אדם, על נקודות החוזק והחולשה שלו. אבל מעל לכל, הצעה של תקווה שבלי קשר לכל זה, ישועה קיימת.
בן-יעקב, שהתברך בחוש הומור עדין וברגישות ביקורתית, אינו מאפשר לכללים אסתטיים סטריליים להשתלט על יצירותיו. כל זאת על אף העובדה שעבודותיו נראות במבט ראשון עטופות ביופיהן, בעקבות הרושם הראשוני, הצופה נעשה מודע יותר ויותר לעומק ההקשרי של יצירות אלו, ולהיקף המעורבות האנושית בתוכנן המופשט הפואטי.
האמן עובר בעבודותיו, מפגין וירטואוזיות מקצועית מופלאה, מעבד חומרים ומעניק להם מאפייני מישוש מדהימים - מקשיחות ואפלה ועד לרכות ובהירות. מצבעים כהים וקודרים ועד לצבעוניות משמחת ומרעננת. מזוויות חדות ואגרסיביות ועד לזרימות מעוגלות ונינוחות. יוחנן בן-יעקב הוא אמן הניגודים וההפתעות, אמן הנעורים הקסומים הנצחיים, משנה את העולם כדי להקים דרך דמיונו ושל צופיו עולם טוב יותר ונעים יותר לחיות בו.
.jpg)
יוחנן עם קופסת סיגריות על הראש